הכל על זום ודיאטות

הכל בסוף חוזר להיות עוד מאותו הדבר, כמו בדיאטות. בהתחלה זה נראה מבטיח, הנה הגיעה שיטה חדשה, הגיונית כל כך, בריאה כל כך. ברור שמעכשיו אוכל נכון, אתן דגש על חלבונים, אפסיק לאכול שלוש שעות לפני השינה ובקיצור, אחזיר את הגוף למסלול. הצהרות לחוד ומציאות לחוד, רגע אחרי שההתרגשות דועכת, צועד לו ההרגל בבטחה אל חיי היום-יום והורס כל חלקה טובה. אין טעים יותר מסוכר ופחמימות ריקות, לא? 

ככה בדיוק קורה לנו עם הקורונה. באה ושינתה בבת אחת מערכת חינוך שלמה. לימדה אותנו שזום זה דבר טוב לקטנים ולגדולים, הצליחה לגרום לנו לחשוב מחוץ לקופסה ולהבין שהגיע הזמן לשנות את שיטת הלימוד, להפסיק לסגור את הילדים שלנו בבתי הכלא שהמצאנו להם ולהחזיר להם את חיי המשפחה שהעידן המודרני השמיד ביד גסה. ואז מה קרה? השגרה המיוחלת חזרה ואיתה חזרו ההרגלים הישנים. עקרונות הדיאטה נשכחו כלא היו. מזדרזים להחזיר את הילדים אל מתקני הכליאה ולהתפנות אל העיסוקים המדומים שלנו. 

הנה, כבר פתחו לנו את רוב העסקים, אז השופינג יכול לחזור להיות בממדים הישנים, ואז מה לעזאזל אם הילדים שלנו משדרים לנו בלבול ואי ודאות אחרי שטעמו לימודים מסוג אחר, כזה שנותן גם הרחבת ידע וגם הרבה בית, מי שואל אותם. עכשיו, כששוב מארגנים לנו בייביסיטר כמעט חינם, מי מסוגל להגיד לזה לא? רק מי שמתחזק בדרך האמת כמו שכתוב באתרים כמו https://www.michaellaitman.com/he או https://laitman.co.il/

אז בואו נזרוק את כל הניסיונות האינטרנטים האלו לפח, נגנוז את הרעיונות העתידניים על תקשורת וירטואלית נטולת גבולות ונחזור לדחוס אותם, שלושים ומשהו ילד בכל כיתה, ונחכה לראות מה יקרה קודם, אלימות כיתתית או עוד נגיף שיפרוץ לו דרך חומות סין הבצורה וידביק את העולם במשהו חדש. מי יודע, אולי נגיף חדש זה דווקא דבר טוב, כי משהו חדש ישלח אותנו שוב הביתה, לבדק בית. לחשוב מחוץ לקופסה אליה התרגלנו, שוב, ואולי לנסות משהו חדש. עד שנתרגל וננסה לחזור כמה שיותר מהר לדיר שממנו יצאנו. בדיוק כמו עוד דיאטה טרנדית שתבוא ותחלוף, לא פחות ולא יותר.