אין חטאים אין כיפורים

ביום הזה, בו עם ישראל צריך להסתכל פנימה ולעשות חשבון נפש אישי, אני מסתכלת על המצב שלנו וחושבת שאולי יום אחד הוא לא מספיק בשביל לכפר על כל החטאים והפשעים שבני האדם מבצעים. לכן אני מעזה לשאול, יש מצב שאולי טעית? הטבע כל כך יפה, כל פיסת עלה וכל פרח, כל יצור הוא מושלם, יש סדר והרמוניה בין כל הברואים. גם אם יש דברים שאני לא מבינה כמו טורפים ונטרפים בכל זאת באופן כללי, כולם בטבע נראים מאושרים. אני חושבת שייתכן שטעית איתנו, האנשים. אנחנו כולנו מבולבלים, לא מרוצים מהחיים ו..אלוהים, תראה כמה נזק אנחנו עושים, כמה כאב והרס אחד לשני. לעולם בכלל. איך יתכן שבראת דבר כל כך שבור? ואם אתה בראת את זה למה אנחנו צריכים לבקש סליחה ולכפר על זה?

בזמן האחרון הכותרות בעיתון כבר ממש מזעזעות. זוועה אחר זוועה. הכל מיותר, הכל מעשה ידיי אדם. התעללות בתינוקות, בזקנים, אונס קבוצתי, רציחות על כלום. האם הרוע הוא משהו שמלווה לבריאה הוא הוא הבריאה עצמה? הוא בנו או אנחנו? 

לפעמים, אלוהים שלי, רוצה לספר לך בשקט, בלחש, שאני מרגישה אותה. את המפלצת מתחת לעור, בתוך הלב שלי. לפעמים היא ממש אוכלת אותי אבל בעיקר היא רוצה לאכול אחרים. למחוק אותם. להשתמש בהם. כמו אש שחיה בקרביים ואני שואלת אותך – למה היא קיימת? אז במקום לבקש סליחה אני מבקשת שתיקח אותה מאיתנו או לפחות תעזור לנו להשתלט עליה. לא להזיק לאף אדם. לא לרצות רע לאף אדם. 

אני חושבת שצריך להתחיל להפנים שהרוע הוא חיה שחיה בעולמנו או אולי יותר נכון בין כולנו ובמקום להילחם אחד בשני או רק בהתפרצויות מקומיות שלה, בואו נלחם בה ביחד. בואו נלמד מגיל אפס ועד הנשימה האחרונה שלנו, איך להסתדר, איך להיות אנשים יותר טובים, איך להרגיש אמפתיה וקרבה לכל אדם ולא לפגוע ולא להיפגע. 

אני לא בטוחה שאנחנו יכולים לבד, אבל אם נתחיל לנסות, אני מקווה שאלוהים ישתתף איתנו ויעזור. כי כרגע ההרגשה שלי היא שרק הוא יכול. "לב טהור ברא לי ה' ורוח נכון חדש בקרבי". אולי זוהי הזעקה האנושית האולטימטיבית, בסופו של דבר. בבקשה אלוהים יקר, לא יודעת אם מדובר בטעות או באבולוציה לא גמורה – תראה את החברה האנושית, תתערב בבקשה, תשלים את הבריאה. תלמד אותנו לאהוב ונהיה גם אנחנו שלמים ומאושרים כמו כל הטבע ושאר הבריאה.