החרדה הפרוותית שלי
אני סובלת מחרדת ניקיון המסתובבת בעיקר סביב שיער ופרווה. הילדים שלי לא הורשו מעולם להביא בעל חיים. אף אחד בבית לא הבין את תחושת החנק וחוסר האונים שאני חווה מול הדבר הזה, נהפוך הוא, כשהבת הקטנה שלי סיימה את כיתה י"ב, היא הציבה בפני עובדה שאני לא באמת אלרגית לכלבים ושהיא מביאה מצער בעלי חיים כלב, כלבה ליתר דיוק, שהפכה להתגשמות הסיוטים שלי ומילאה את הבית שלנו בפרווה.
בהתחלה הציבו הבת והכלבה עובדה שהסלון הוא שלהן וכך התמלאו הספות בפרוות כלבים עיקשת. אני חרדה גם מעימותים וכך מצאתי את עצמי מטאטאה את הרצפה כל היום ומפיקה ממנה פרווה להכנת כלבים שלמים, קטנים יותר אמנם, אך שעירים לא פחות. כמה פרווה הייתה מוסתרת בתוך פרוותה התמימה כביכול של הכלבה שלנו. ניסיתי להבריש אותה במברשת מיוחדת, כדי לקצר את זמן הנשירה שלה ולהחזיר את הבית לימי טרום כלב, ימים בהם הספות היו ספות, הריפוד ריפוד והרצפה, ובכן, רצפה, אתם יודעים.
הבת התגייסה לצה"ל, והחלטתי להפסיק להילחם בה ובכלבה. לקחתי על עצמי את הטיולים היומיים, מצוידת במברשת כלבים ובהרבה מוטיבציה להיטיב לכולם ולהטביע את פחדיי. הייתי עוצרת בספסלי גינה והחילותי מברישה אותה בכיוון הפרווה, כנגד כיוון הפרווה, בתנועות מעגליות, אינסופיות כאלו ואחרות. והפרווה? היא המשיכה לנשור ולנשור ולנשור. השקית התמלאה, הייאוש חלחל. לא הבנתי איך אצא מזה. כל ליטוף גרר גלי פרווה נוספים, וכשהיא הייתה חוזרת איתי הביתה כמות נשירת השיער נראתה כאילו מעולם לא סורקה הכלבה המסכנה. רגע לפני שנכנעתי המצאתי טריק חדש.
לקחתי מברשת, שקית ואת הנכד. צעדנו לנו נמרצות לעבר גינת המשחקים. שם מצאנו הרבה ילדים משחקים. התחלתי להבריש את הכלבה וילד עם עיניים מבוישות אך סקרניות ומלאות תשוקה לכלבים התקרב בהיסוס ושאל אם גם הוא יכול. מהר ומיד מסרתי לו את המברשת והשקית ואת ניהול האירוע כולו. ילדים הסתדרו בשורה כשכל אחד מהם הורשה, לפי התור, לסרק את הכלבה תחת עיניו הפקוחות של הסדרן, אותו הילד מבויש העיניים שהבושה הסתלקה לה זה מכבר והתחלפה לנוקשות חסרת פשרות. ילדים שסירקו באדיקות זכו לסיבוב עם הכלבה המאושרת וכולנו התרווחנו לנו, והרגשנו מורווחים ומרווחים עד מאוד.
חלפו עברו להן שלוש שעות וחזרנו שלוות, מאושרות ומסורקות עד מאוד. נכנסנו לביתנו. הסתכלתי בה בחיבה מוגברת והלב התרחב. רכנתי לעברה כדי לחבק אותה ואפילו לצרף לחיבוק נשיקה מצלצלת, אך ראה זה פלא, חולצתי השחורה והחדשה, שאך זה נלבשה, התכסתה כולה בפרווה, כאילו מעולם לא סורקה זו הכלבה.
