מה היה קורה אילו?

יום אחד חלפה במוחי מחשבה מוזרה – מה היה קורה אם היינו יודעים על השואה מראש? שבוע לפני, שנה לפני. האם היינו עושים משהו שונה? האם היינו מצליחים לשנות את ההסטוריה ולהציל מליוני אנשים? 

השאלה הזו עברה לה במוחי כמו כתובת אש וזעזעה אותי עד הדנא. אני רוצה להאמין שהתשובה היא כן, בודאי. היינו מזהירים את הקהילות ומביאים את כולם לישראל ופה בודאי שהיינו בטוחים. האמנם? אני רוצה להאמין שכן אבל בואו נחשוב ביחד. בואו נשים בצד לכמה רגעים את כל הסחות הדעת וכל בעיות היומיום ונסתכל על החיים שלנו כישראלים וכיהודים בכנות ובאומץ. 

בעולם באופן כללי כבר כמה שנים טובות הרוחות משתנות ולא לטובתנו. אירופה, שמעולם לא היתה פרו-ישרטל, מתמלאת במוסלמים ובקולות נחרצים נגד ישראל והיהודים. אמנם אירופה מעולם לא היתה פרו ישראל אבל בעבר לפחות היא היתה לוחשת את השינאה שלה, ממנת ארגונים בצד אחד ומצד שני משלמת מס שפתיים כלפי כל העולם. היום, ככל שהאוכלוסייה המקומית משתנה הולך הרוח הכללי משתנה, המסיכות יורדות ושינאה חדשה-ישנה חוזרת למרחב הציבורי והפעם בגאווה. 

בארה"ב, רק התחלף השלטון והחלו מעשים בפומבי כנגד היהודים. ולאחר המבצע בישראל יהודים וישראלים כאחד אפילו מוכים ברחובות. ובמקביל בארץ שלנו, מדינת ישראל העצמאית והיקרה, מבחוץ עפים טילים ללא מפרע ומבפנים האוכלוסיה הערבית מתפרעת ומיום ליום המעשים נעשים עזים וחצופים ללא מורא או פחד. 

מה כל זה אומר? זה אומר שהחשבון איתנו לא הסתיים. ההסטוריה בהחלט יכולה לחזור שוב והפעם לא רק באירופה אלא בכל העולם בו זמנית כולל כמובן בישראל עצמה.  זה לא יאמן ולא הגיוני אבל הנה, אנחנו שוב מצבים מול איום קיומי כלל עולמי. הגיע העת שאנחנו בישראל ובכל העולם נשאל את השאלה שאף פעם לא שאלנו באמת – למה קיימת השינאה כלפינו? מה העולם רוצה מאיתנו? והאם יש פתרון למצב? 

אין פתרון רגיל. משחר ההסטוריה התירוצים משתנים והשנאה נשארת. אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות פיזית כדי להפסיק את השינאה של אומות העולם. השינאה היא לא רציונלית , המקור שלה הוא רוחני. חוכמת הקבלה, הפנימיות של התורה, מסבירה השנאה של אומות העולם היא נמצאת בטבע כיוון שיהודים יש תפקיד רוחני שאנחנו לא מבצעים כלפי העולם. 

בכל יהודי יש הרגשה פנימית שהוא אחראי איכשהוא על העולם ואנחנו באמת מנסים לממש את הדאגה הזו ברפואה, סטארטאפים והמצאות אבל העולם לא באמת מתרשם הם מצפים מאיתנו לדבר אחר לחלוטין. אברהם אבינו ייסד את עם ישראל. בבבל , הוא ושרה קראו לכל אדם אשר רוצה להגיע לאהבת לרעך כמוך לבוא ולהתאסף סביבו. האנשים שהגיעו מכל רחבי מסופוטמיה הם אלא שיסדו את העם שלנו על בסיס אידיאולוגי – הרצון להגיע לאהבת אדם, אהבת אחים. 

האנשים האלה הם אבותינו וזוהי הסיבה שאנחנו כל כך שונים אחד מהשני אבל כמוהם כמונו – כאשר אנחנו למרות השוני והאגו מתאחדים ומתחברים אנחנו פותחים את כל צינורות השפע בעולם. כוח החיבור החיובי שבתוך הטבע עצמו נחלץ לעזרתנו , מחבר אותנו ודרכנו את כל העולם. וכאשר אנחנו מתרחקים , כועסים, שונאים ומאחלים רע זה לזה אנחנו סוגרים את השיבר וכל העולם סובל. 

הרב לייטמן מסביר כי הסכסוכים והשינאה שיש בתוך עם ישראל היום חוזרים אלינו מכל עבר פי כמה וכמה. האגו האנושי גדל היום לכזו צורה שבני האדם פשוט לא מסוגלים יותר להסתדר אחד עם השני אפילו בתוך משפחות. האנושות נמצאת במצב שבו היא קרובה להשמדה עצמית ולכן היא זועקת לעזרה. האנושות חייבת את עזרת כוח החיבור שבטבע שהוא היחידי שיכול לאזן את הטבע האנושי ולהביא את כולנו למצב שלם והרמוני. 

עם ישראל הוא היחידי שיכול לעשות זאת ולכן השנאה מתגברת והולכת והיא לא תפסיק עד שנפסעק לריב ונתפנה למשימת חיינו – להתקרב אחד לשני , למרות הכל, ולהתחבר באהבת אחים. הפתרון לכל הצרות שלנו תלוי רק בנו. בידינו שיטה שהכינו לנו אבותינו  – חוכמת הקבלה – חוכמת החיבור – שזהו מטרתה. להביא את עם ישראל לאהבת חינם, לקשרים של אהבה ומאיתנו כל העולם יינצל. מכל צרה – קורונה, מלחמות, אסונות טבע. כאשר האנושות תתאזן כל העולם יירגע. 

אנחנו יודעים שיש משהו מיוחד בעם שלנו, אנו רואים איזה יכולת מיוחדת יש לנו לפתוח את הלב ולדאוג אחד לשני כמו למשל בעיתות מלחמה. היכולת הזו היא המתנה שלנו מאבותינו , מבית המקדש. אבל כאשר המצב הרוחני-הלבבי המיוחד שהיה בינינו נשבר נפלנו כולנו לשנאת חינם. זו הסיבה שאנחנו פשוט לא מסוגלים להסתדר בארץ. אנחנו חייבים מעל לכל ההבדלים להתחבר כאנשים שקשורים ותלויים זה בזה אפילו מאין ברירה. אנחנו נמצאים מול מצבים קשים מאד בארץ ובעולם וזו הדרך שלנו להנצל ואפילו להגיע להיפוך מוחלט של המצב – נדע סוף סוף שקט ושלווה ובטחון ויציבות אמיתית והרגשה טובה ולמה של רעות וערבות הדדית בינינו , עם ישראל בארץ ואפילו תגובה חיובית מכל העולם. 

אז מה עושים? מתחברים. זהו הפתרון וההצלה שלנו.